מגורים ודיור בארץ

יגאל שם טוב  צילם בשכונת נווה עמל בהרצליה בחודשי הקיץ של 1981.
במשך שנים היה שיכון זה "אקס טריטוריאלי" לעיר, והיה מופרד ממנה פיזית על ידי פרדסים ושדות. המבנים ברובם בתי סוכנות קטנים צמודי קרקע, שנים וחצי חדרים בדירה למשפחה, על מגרש של כחצי דונם כלומר שטח רחב יחסית שיאפשר מימוש בעתיד.
כעשרים שנה לאחר מיכן, אורן נוי מצלם בפתח-תקווה שיכונים מאותו זן, ומתבונן על אותו מימוש. הבתים התפתחו עם המשפחה, תוך התפתחות אסטטית השלובה במעמד סוציו-אקונומי.
יעקב ישראל מצלם את השיכונים של ירושלים ומציע עמדה אחרת להסתכלות על השיכונים של שנות השישים , הצילום שלו מציע עמדה אמביוולנטית. הוא מציג את עצמתם תוך מודעות לעליבותם. זו עמדה שאינה מבקרת אלא מכילה מציאות שגדל בתוכה והיא גדולה ממנו.
האם יגאל פליקס מצלם את השיכונים של שנות ה2000?  הפערים הכלכליים -חברתיים בישראל הולכים ומתרחבים בשנים האחרונות . שכונות חדשות מנותקות לחלוטין מהותיקות , מציעות סביבה "איכותית" לאקדמאים ובעלי מקצוע "בקהילות בועה" , ומותירות את הערים להתמודד אם בעיותיהן בעצמן .
מודל " החלום הישראלי" , מתבטא בארכיטקטורה דמוית "לגו" ובעיצוב הנוף , אשר מגדירים אורח חיים "שלם". מודל זה מאופיין דרך עיצוב החפצים שמוצגים במרפסות , הביגוד שעל האנשים , והמכוניות בהן ינהגו .
יוסף כהן  מצלם סוכות במהלך 27 השנים האחרונות. על פי המסורת היהודית, הסוכה היא מבנה ארעי, ומזכירה את מעשה את יציאת מצרים, אשר בסופה עם ישראל מגיעה לארץ ומיישב אותה. ההתמקדות היא ב"יושבי הסוכה", שהווייתם מושפעת משיטות הדיור השונות שנבנו בארץ הזו. זהו מבט אשר מחבר בין מסורת עתיקה לעתיד הנבנה כאן. מנקודת מבט נוספת על העבר מצלמת אורית סימן-טוב את הרגע שבו ראשות העתיקות מגיעה לחפש ממצאים בעלי חשיבות היסטורית (חפירות הצלה),  במקומות אשר מתבצעות בהם עבודות בניה. בגמר החפירה והתיעוד, הבניה נמשכת ומכסה את "העבר".
צילומים אלו הם "חפירות ארכיאולוגיות" בשכבות הזמן של ארץ זו. אלו "רגעים מכריעים" אשר לוכדים את העבר, ההווה, והעתיד. וחושפים ממצאים בנוגע לבחירת מקומות המגורים/ ישוב בארץ זו.